Every time I give a shiur or write an article about Tishah b'Av, I begin with the Rambam's statement about all national fast days of this nature:
יש שם ימים שכל ישראל מתענין בהם מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר "והתודו את עונם ואת עון אבותם" וכו' (ויקרא כ"ו:מ'):
Would you say that the model you present in your article is at odds with the Rambam's statement that the purpose of Tishah b'Av is לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה? If so, I would love to hear your thoughts on this difference. If not, would you care to clarify how your approach can be reconciled with his?
Thanks for your comment, Rabbi Schneeweiss. I believe that I'm working within the framework outlined by the Rambam. Tisha B'Av is not a day for repenting, but the themes of Tisha B'Av - that God has the right to do what He wants, regardless of our demands that He do otherwise - are an important element of דרכי התשובה. I do not mean that Tisha B'Av is a day when we say that we are unforgiveable, but rather than Tisha B'Av is a day to remember that any repentance only works because God allows it to - not because we force Him to accept our tefilot and teshuva. That's why I end the article with a reference to Yom Kippur: true teshuva only works when we recognize it for what it is. Tisha B'Av is the first step along that path. Having taken that step, we're prepared to move forward into the next step, which is mature teshuva.
I suppose that I'm arguing that the Rambam's דרכי התשובה with regard to Tisha B'Av is not the same as the process of repenting. It's Part One, a prelude to proper teshuva, which, having imbibed the themes of the day, we are now ready to engage in during the coming two months.
Thank you for clarifying! I'm going to mull this over. One of the questions I have - not on your article, but on the Rambam's model - is how similar or dissimilar these annual fasts are from the מצוה דאורייתא of זעקה בעת צרה and מצוה מדברי סופרים of engaging in תעניות in response to real-time צרות. For example, during the סדר תעניות for a "real-time צרה," we engage in "real-time תשובה," as the Rambam codifies in הלכות תעניות ד:ב:
ואחר כך מעמידין ביניהן והן יושבין זקן חכם. לא היה שם זקן חכם, מעמידין חכם. לא היה שם לא זקן ולא חכם, מעמידין אדם של צורה. והוא אומר לפניהן דברי כיבושין, אחינו לא שק ותענית גורמין, אלא תשובה ומעשים טובים, שכן מצינו באנשי נינוה, שלא נאמר בהם וירא האלהים את שקם ואת תעניתם, אלא "וירא האלהים את מעשיהם" (יונה ג':י'), ובקבלה הוא אומר "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם" (יואל ב':י"ג). ומוסיף בענינות אלו כפי כוחו, עד שיכניע ליבם וישובו תשובה גמורה:
My question is: What should our Tishah b'Av look like during a year like this, when we are engaging in אבילות על החורבן AND are currently in the midst of an ongoing national עת צרה?
Every time I give a shiur or write an article about Tishah b'Av, I begin with the Rambam's statement about all national fast days of this nature:
יש שם ימים שכל ישראל מתענין בהם מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר "והתודו את עונם ואת עון אבותם" וכו' (ויקרא כ"ו:מ'):
Would you say that the model you present in your article is at odds with the Rambam's statement that the purpose of Tishah b'Av is לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה? If so, I would love to hear your thoughts on this difference. If not, would you care to clarify how your approach can be reconciled with his?
Thanks for your comment, Rabbi Schneeweiss. I believe that I'm working within the framework outlined by the Rambam. Tisha B'Av is not a day for repenting, but the themes of Tisha B'Av - that God has the right to do what He wants, regardless of our demands that He do otherwise - are an important element of דרכי התשובה. I do not mean that Tisha B'Av is a day when we say that we are unforgiveable, but rather than Tisha B'Av is a day to remember that any repentance only works because God allows it to - not because we force Him to accept our tefilot and teshuva. That's why I end the article with a reference to Yom Kippur: true teshuva only works when we recognize it for what it is. Tisha B'Av is the first step along that path. Having taken that step, we're prepared to move forward into the next step, which is mature teshuva.
I suppose that I'm arguing that the Rambam's דרכי התשובה with regard to Tisha B'Av is not the same as the process of repenting. It's Part One, a prelude to proper teshuva, which, having imbibed the themes of the day, we are now ready to engage in during the coming two months.
Thank you for clarifying! I'm going to mull this over. One of the questions I have - not on your article, but on the Rambam's model - is how similar or dissimilar these annual fasts are from the מצוה דאורייתא of זעקה בעת צרה and מצוה מדברי סופרים of engaging in תעניות in response to real-time צרות. For example, during the סדר תעניות for a "real-time צרה," we engage in "real-time תשובה," as the Rambam codifies in הלכות תעניות ד:ב:
ואחר כך מעמידין ביניהן והן יושבין זקן חכם. לא היה שם זקן חכם, מעמידין חכם. לא היה שם לא זקן ולא חכם, מעמידין אדם של צורה. והוא אומר לפניהן דברי כיבושין, אחינו לא שק ותענית גורמין, אלא תשובה ומעשים טובים, שכן מצינו באנשי נינוה, שלא נאמר בהם וירא האלהים את שקם ואת תעניתם, אלא "וירא האלהים את מעשיהם" (יונה ג':י'), ובקבלה הוא אומר "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם" (יואל ב':י"ג). ומוסיף בענינות אלו כפי כוחו, עד שיכניע ליבם וישובו תשובה גמורה:
My question is: What should our Tishah b'Av look like during a year like this, when we are engaging in אבילות על החורבן AND are currently in the midst of an ongoing national עת צרה?
Food for thought . .
You beat me to it! Was gonna toss in Zachariah chapters 7 & 8 for good measure.
Thank you for this beautiful teaching.
Thank you, I appreciate it.
Perhaps the authors disagree on whether people can perpetrate evil on undeserving others or not