Most of the classic torah on Dayenu assumes that OF COURSE it would *not* have been enough to take us to the sea but not across it, or to bring us to Sinai and not give us the Torah.
David takes Dayenu at its face value, and powerfully. Thank you for sharing.
לא רשימת מאכלים ולא סדר אכילתם בפסח מסוגלים לגלות את מהות העבדות שממנה התלמוד מציע לנו להשתחרר. ולא ההלכות ש"שולחן ערוך" הֶעֶתִיק מאגדות וממשלים של חז"ל אפשרו לנו להשתחרר "משעבוד מלכויות" ומשואות של יותר מ900 שנה האחרונות - מאז "ההסברים" של רש"י לדברי חז"ל הגאונים, אשר כל דבריהם משל ורמיזה בלבד! הנה דוגמה ל"שפת החכמים", לשפה של חז"ל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד"... [הכינוי חז"ל מתייחס רק ליוצרי התלמוד – לא לדמויות התלמוד ולא לפרשנים של התלמוד]
הנה מה שחז"ל המשילו לנו על מהות השיעבוד שלנו – המשילו דווקא במסכת בשם פסחים! הנה מה שנכתב באגדה במשנה [משנה פסחים ו-ב]:
מתווכח רבי עקיבא עם הלכות של רבי אליעזר הגדול אשר עליו השמיים והתלמוד הכריזו: "ההלכה חייבת להיות על-פי רבי אליעזר בכל מקום, תמיד!". אומר לו רבי עקיבא לרבי אליעזר הגדול בסוף הוויכוח שלו עם רבי אליעזר הגדול: למה שהלכות של החומש לא יהיו כפופות להחלטות שלנו?! ענה לו לרבי עקיבא רבי אליעזר הגדול שהתלמוד אומר עליו שהלכות חייבות להיות לפי דבריו: "עקיבא, עקרת מה שכתוב בתורה!".
וחז"ל ממשיכים את האגדה הזאת ואומרים שלא אכפת לרבי עקיבא מהאזהרות של שמיים: חז"ל כותבים שרבי עקיבא צפצף על האזהרות, וגם במקרה הזה המציא הלכה שלו עצמו. במקרה הזה היא לא הלכה בנושא שאין לגביו הגבלות וכללים (כמו המצאתו של רבי עקיבא "אסור להניח תפילין בשבת"), אלא הפעם ההלכה שלו מנוגדת להלכה של השמיים. כלומר, ההלכה של רבי עקיבא מנוגדת, הפוכה ומבטלת את רצונו של יהוה... חז"ל מסיימים את החלק הזה של האגדה שלהם כך: "כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה לפני כניסת שבת, אסורה בשבת!".
ואז, כבר בתלמוד ולא במשנה עצמה, חז"ל כותבים את ההמשך של האזהרה, את ההמשך שמסביר את ההתחלה של האגדה שנכתבה במשנה:
האומה שואלת זקן אחד: מה לעשות אם לא הספקנו להתכונן למצווה שצריך לעשותה בשבת, - לא הבאנו סכין לפני כניסת השבת [תלמוד פסחים סו-א]? למרבה האירוניה חז"ל כותבים שגם הזקן הזה שכח את ההלכה – זה המצב הנפוץ ביותר בתלמוד: השכיחה וההתעלמות מהנאמר בתורה מחד, והאירוניה והלעג של חז"ל מאידך.
ואז מגיע ההמשך של ההסבר של חז"ל הגאונים למהות השיעבוד ולסיבות לשואות!
ההסבר של חז"ל נמצא בסוף של האגדה הזאת על רבי עקיבא, והוא נמצא במסכת שבת של התלמוד [שבת קל-א], לא במסכת פסחים:
חז"ל כותבים בהמשך האגדה הזאת שלהם על רבי עקיבא, שבישוב שבו גר רבי אליעזר הגדול היו מתנהגים על-פי ההלכה של השמיים – מתנהגים על-פי ההלכה של רבי אליעזר הגדול: מכינים בשבת את כל מה שנצרך לביצוע מצווה – שורפים בשבת עצים לפחמים ועושים בשבת ברזל בעזרת הפחמים האלה, ומביאים את הברזל הזה לנפח בשביל שיעשה בשבת את הסכין ששכחו להכין לפני שבת – בשביל לעשות ברית מילה בשבת.
כלומר, בישוב של רבי אליעזר האנשים היו מפֶרים את ההלכה של רבי עקיבא שהאומה כולה העלתה על עצמה. וחז"ל מדגישים, שמהשמיים לא אֻנָּה להם שום רע!
אבל זה לא הסיום ההסבר של חז"ל למהות השיעבוד שלנו: בעוד כמה שורות חז"ל ממשיכים לספר את האגדה הזאת שלהם על רבי עקיבא ועלינו.
בהמשך העמוד של התלמוד [שבת קל-א] חז"ל מעמיקים את המסר שלהם על התוצאות השימוש בהלכות של רבי עקיבא, ומספרים שהייתה בארץ ישראל עוד עיר אחת (אחת בלבד!) שבה אנשים עשו כמו רבי אליעזר אבל מיוזמתם, ללא אישור/ציווי של רבי אליעזר – ודווקא להם השמיים גרמו לא רק (!) אריכות ימים (!), אלא שדווקא לעיר הזאת הרומאים הִרשו להמשיך לעשות ברית מילה לילדי העיר, בזמן שהרומאים ("מלכות הרשעה", כפי שחז"ל מכנים אותם) אוסרים (!) לשאר האומה לעשות ברית מילה - אוסרים גם לעירו של רבי אליעזר !.. [ גזרות השמד, שיעבוד מלכויות ]
חז"ל אומרים: אל תחיו על-פי הלכות של רבי עקיבא אם אתם לא רוצים לחיות תחת שיעבוד מלכויות ורוצים לחיות בעידן של "משיח" ! פשוט, לא?
בשביל להפיק מהתלמוד מירב התועלת ולהשתחרר גם משיעבוד וגם מההתמכרות לשואות ולאסונות, צריך רק שלושה דברים:
א) לדעת שהתלמוד הוא מָשָל וביקורת סאטירית שמיועדת למנוע הישנות חורבנוֹת
ב) לדעת שלא רק רבי עקיבא זו דמות ספרותית אלא שכל "התורה שבעל פה" היא ההמצאה של חז"ל עצמם – ושחז"ל אומרים את זה פעם אחר פעם ובגלוי בספר הסאטירה שלהם, בתלמוד
ג) לדעת שאנחנו חיים על-פי ההלכות שהועתקו מהספר שהוא סאטירה ביקורתית על ההלכות ועל המוסר של האומה דאז שגרמה בעצמה את החורבנוֹת והשואות שאותן היא בעצמה הביאה על עצמה.
ולמען הסרת כל ספק, אפילו הקל שבקלים:
ד) חובה לדעת שההסברים של רש"י לתלמוד, אשר עליהם נבנתה היהדות העכשווית, נוצרו על ידי האדם שהחסרונות במבנה השכל שלו מנעו ממנו להבין בתלמוד אפילו את הדבר הברור והבולט ביותר: שהאגדות והמשלים של חז"ל הם לא תיעוד אירועים היסטוריים ולא תבניות להלכות אלא הם המשלים - ושכל אדם חייב לחפש בעצמו את הנמשלים באגדות של חז"ל. רש"י לא חיפש את הנמשלים של חז"ל ולכן ראה באגדות של חז"ל תיעודים של אירועים היסטוריים אמתיים ולכן הוא לא התייחס לטקסט העיקרי של התלמוד – לאגדות של חז"ל.
ה': הגיע הזמן להשתחרר מהמוגבלוּת השכלית שלנו, לא? להשתחרר מילדותיות "ההסברים" של רש"י למשלים הגאוניים של כותבי התלמוד...
Most of the classic torah on Dayenu assumes that OF COURSE it would *not* have been enough to take us to the sea but not across it, or to bring us to Sinai and not give us the Torah.
David takes Dayenu at its face value, and powerfully. Thank you for sharing.
Powerful, thanks for sharing
פסח... השתחררות מעבדות...
לא רשימת מאכלים ולא סדר אכילתם בפסח מסוגלים לגלות את מהות העבדות שממנה התלמוד מציע לנו להשתחרר. ולא ההלכות ש"שולחן ערוך" הֶעֶתִיק מאגדות וממשלים של חז"ל אפשרו לנו להשתחרר "משעבוד מלכויות" ומשואות של יותר מ900 שנה האחרונות - מאז "ההסברים" של רש"י לדברי חז"ל הגאונים, אשר כל דבריהם משל ורמיזה בלבד! הנה דוגמה ל"שפת החכמים", לשפה של חז"ל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד"... [הכינוי חז"ל מתייחס רק ליוצרי התלמוד – לא לדמויות התלמוד ולא לפרשנים של התלמוד]
הנה מה שחז"ל המשילו לנו על מהות השיעבוד שלנו – המשילו דווקא במסכת בשם פסחים! הנה מה שנכתב באגדה במשנה [משנה פסחים ו-ב]:
מתווכח רבי עקיבא עם הלכות של רבי אליעזר הגדול אשר עליו השמיים והתלמוד הכריזו: "ההלכה חייבת להיות על-פי רבי אליעזר בכל מקום, תמיד!". אומר לו רבי עקיבא לרבי אליעזר הגדול בסוף הוויכוח שלו עם רבי אליעזר הגדול: למה שהלכות של החומש לא יהיו כפופות להחלטות שלנו?! ענה לו לרבי עקיבא רבי אליעזר הגדול שהתלמוד אומר עליו שהלכות חייבות להיות לפי דבריו: "עקיבא, עקרת מה שכתוב בתורה!".
וחז"ל ממשיכים את האגדה הזאת ואומרים שלא אכפת לרבי עקיבא מהאזהרות של שמיים: חז"ל כותבים שרבי עקיבא צפצף על האזהרות, וגם במקרה הזה המציא הלכה שלו עצמו. במקרה הזה היא לא הלכה בנושא שאין לגביו הגבלות וכללים (כמו המצאתו של רבי עקיבא "אסור להניח תפילין בשבת"), אלא הפעם ההלכה שלו מנוגדת להלכה של השמיים. כלומר, ההלכה של רבי עקיבא מנוגדת, הפוכה ומבטלת את רצונו של יהוה... חז"ל מסיימים את החלק הזה של האגדה שלהם כך: "כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה לפני כניסת שבת, אסורה בשבת!".
ואז, כבר בתלמוד ולא במשנה עצמה, חז"ל כותבים את ההמשך של האזהרה, את ההמשך שמסביר את ההתחלה של האגדה שנכתבה במשנה:
האומה שואלת זקן אחד: מה לעשות אם לא הספקנו להתכונן למצווה שצריך לעשותה בשבת, - לא הבאנו סכין לפני כניסת השבת [תלמוד פסחים סו-א]? למרבה האירוניה חז"ל כותבים שגם הזקן הזה שכח את ההלכה – זה המצב הנפוץ ביותר בתלמוד: השכיחה וההתעלמות מהנאמר בתורה מחד, והאירוניה והלעג של חז"ל מאידך.
ואז מגיע ההמשך של ההסבר של חז"ל הגאונים למהות השיעבוד ולסיבות לשואות!
ההסבר של חז"ל נמצא בסוף של האגדה הזאת על רבי עקיבא, והוא נמצא במסכת שבת של התלמוד [שבת קל-א], לא במסכת פסחים:
חז"ל כותבים בהמשך האגדה הזאת שלהם על רבי עקיבא, שבישוב שבו גר רבי אליעזר הגדול היו מתנהגים על-פי ההלכה של השמיים – מתנהגים על-פי ההלכה של רבי אליעזר הגדול: מכינים בשבת את כל מה שנצרך לביצוע מצווה – שורפים בשבת עצים לפחמים ועושים בשבת ברזל בעזרת הפחמים האלה, ומביאים את הברזל הזה לנפח בשביל שיעשה בשבת את הסכין ששכחו להכין לפני שבת – בשביל לעשות ברית מילה בשבת.
כלומר, בישוב של רבי אליעזר האנשים היו מפֶרים את ההלכה של רבי עקיבא שהאומה כולה העלתה על עצמה. וחז"ל מדגישים, שמהשמיים לא אֻנָּה להם שום רע!
אבל זה לא הסיום ההסבר של חז"ל למהות השיעבוד שלנו: בעוד כמה שורות חז"ל ממשיכים לספר את האגדה הזאת שלהם על רבי עקיבא ועלינו.
בהמשך העמוד של התלמוד [שבת קל-א] חז"ל מעמיקים את המסר שלהם על התוצאות השימוש בהלכות של רבי עקיבא, ומספרים שהייתה בארץ ישראל עוד עיר אחת (אחת בלבד!) שבה אנשים עשו כמו רבי אליעזר אבל מיוזמתם, ללא אישור/ציווי של רבי אליעזר – ודווקא להם השמיים גרמו לא רק (!) אריכות ימים (!), אלא שדווקא לעיר הזאת הרומאים הִרשו להמשיך לעשות ברית מילה לילדי העיר, בזמן שהרומאים ("מלכות הרשעה", כפי שחז"ל מכנים אותם) אוסרים (!) לשאר האומה לעשות ברית מילה - אוסרים גם לעירו של רבי אליעזר !.. [ גזרות השמד, שיעבוד מלכויות ]
חז"ל אומרים: אל תחיו על-פי הלכות של רבי עקיבא אם אתם לא רוצים לחיות תחת שיעבוד מלכויות ורוצים לחיות בעידן של "משיח" ! פשוט, לא?
בשביל להפיק מהתלמוד מירב התועלת ולהשתחרר גם משיעבוד וגם מההתמכרות לשואות ולאסונות, צריך רק שלושה דברים:
א) לדעת שהתלמוד הוא מָשָל וביקורת סאטירית שמיועדת למנוע הישנות חורבנוֹת
ב) לדעת שלא רק רבי עקיבא זו דמות ספרותית אלא שכל "התורה שבעל פה" היא ההמצאה של חז"ל עצמם – ושחז"ל אומרים את זה פעם אחר פעם ובגלוי בספר הסאטירה שלהם, בתלמוד
ג) לדעת שאנחנו חיים על-פי ההלכות שהועתקו מהספר שהוא סאטירה ביקורתית על ההלכות ועל המוסר של האומה דאז שגרמה בעצמה את החורבנוֹת והשואות שאותן היא בעצמה הביאה על עצמה.
ולמען הסרת כל ספק, אפילו הקל שבקלים:
ד) חובה לדעת שההסברים של רש"י לתלמוד, אשר עליהם נבנתה היהדות העכשווית, נוצרו על ידי האדם שהחסרונות במבנה השכל שלו מנעו ממנו להבין בתלמוד אפילו את הדבר הברור והבולט ביותר: שהאגדות והמשלים של חז"ל הם לא תיעוד אירועים היסטוריים ולא תבניות להלכות אלא הם המשלים - ושכל אדם חייב לחפש בעצמו את הנמשלים באגדות של חז"ל. רש"י לא חיפש את הנמשלים של חז"ל ולכן ראה באגדות של חז"ל תיעודים של אירועים היסטוריים אמתיים ולכן הוא לא התייחס לטקסט העיקרי של התלמוד – לאגדות של חז"ל.
ה': הגיע הזמן להשתחרר מהמוגבלוּת השכלית שלנו, לא? להשתחרר מילדותיות "ההסברים" של רש"י למשלים הגאוניים של כותבי התלמוד...